VX520

VX520 - מסוף סליקת אשראי אמין ומתקדם

מסוף אשראי VX 520 עם מערכת הפעלה מתקדמת וביצועים חסרי תקדים

מסוף אשראי VX 520 מתייצב בקדמת הטכנולוגיה ומאפשר לך בעל העסק סליקת כרטיסי אשראי אמינה ובטוחה במהירות חסרת תקדים. 
VX 520  מאפשר לך חיוב כרטיסי אשראי בכל מקום בו נמצאים הלקוחות שלך. 
המסוף תומך במגוון רחב של אפשרויות תקשורת ובקלות ניתן להופכו ממסוף אשראי נייח למסוף נייד
 

מסוף אשראי VX 520

  • מקבל כרטיסי אשראי, כרטיסי חיוב מגנטיים וכרטיסים חכמים ( EMV) )
  • תשלום מאובטח המסוף עומד בתקן אבטחת התשלומים PCI Ped
  • עיצוב מתקדם: מקשים מוכספים עם תאורה כחולה לנראות מקסימלית
  • מסך רחב תצוגה חדה עם תאורה אחורית 128 * 64 
  • מקשי ATM מוכרים ונוחים לשימוש 
  • מעבד הטוב מסוגו בעולם  ARM 11
  • אפשרויות תקשורת מגוונות  Dial up, GPRS, Ethernet 
  • אפשרות להוספת סוללה נטענת – מנייח לנייד
  • מכסה מדפסת שקוף עם שחרור מהיר ונח להחלפת נייר
  • זיכרון מורחב למגוון יישומים עד 500MG 
  • ביצוע עסקאות בכרטיס חכם  (EMV)
  • הנדסת אנוש מתקדמת – מבנה ארגונומי ונח להחזקה ביד
  • אפשרות לקורא כרטיס קרבה מובנה  Contactless ו NFC


מסוף אשראי VX520 יישומי ניהול עסק בהתאמה אישית

  • שעון נוכחות עובדים - בקרת שעות עבודה , התממשקות לתוכנות שכר נפוצות
  • ניהול תוכנית נאמנות לשמירת קשר טוב יותר עם לקוחותיך
  • עסקאות בחיוב מיידי (DEBIT) ומשיכת כסף מזומן
  • שידור נתונים למשרד אחורי (Back Office ) נבחר
 

 ויקפדיה

כרטיס אשראי (Credit card) הוא סוג של כרטיס חיוב, המשמש כאמצעי תשלום חליפי למזומנים, כשלרוב הלקוח מחויב בו עבור העסקה במועד מאוחר ממועד ביצוע העסקה.

 

בישראל, מוסדר השימוש בכרטיסי אשראי באמצעות חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו–1986.

 

על פי סקר הלמ"ס ל־2013, ל־84% ממשקי הבית בישראל ישנו לפחות כרטיס אשראי אחד, כאשר אחוז זה גבוה משמעותית בציבור היהודי בהשוואה לציבור הערבי[1

כרטיס חיוב

כַּרְטִיס חִיּוּב הוא סוג של אמצעי תשלום, המשמש חלופה למזומנים ולהמחאות. בעת תשלום באמצעות כרטיס חיוב, מציג המשלם את הכרטיס או מוסר את פרטיו. הספק או מקבל התשלום פונה למסלקה, המעבירה לו את התשלום ומחייבת את הלקוח. לעתים ניתן לעשות בכרטיסי חיוב שימוש גם למשיכת כספים באמצעות מכשירי בנקאות אוטומטיים ("כספומטים").

 

סוגי כרטיסי חיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר סוגים של כרטיסי חיוב. המשותף להם הוא צורתם החיצונית והאופן שבו נעשה בהם שימוש, והשונה ביניהם הוא דרך חיוב הלקוח. סוגי כרטיסי החיוב העיקריים הם:

 

כרטיס אשראי (credit): הסוג הנפוץ בישראל של כרטיס חיוב. בתשלום באמצעותו, חיוב הלקוח יכול להתבצע באופן דחוי ביחס לזמן התשלום לספק. דחייה זו בתשלום היא למעשה סוג של הלוואה ללקוח. חיוב הלקוח עשוי להתבצע במועד קבוע אחת לחודש, אך ישנה אפשרות לדחות את התשלום יותר, במסגרת הסכמי תשלומים או באמצעות קביעת תקרה לחיוב חודשי. תחת קטגוריה זו נמצאים כרטיסים מסוגים שונים, כמו כרטיס חיוב דחוי (כרטיס האשראי הנפוץ בישראל, המחויב ישירות מחשבון עו"ש עבור התשלומים שנצברו בו לתשלום במועד חיוב חודשי קבוע או מידי), כרטיס אשראי "מתגלגל" (בו מעבר לאפשרויות הקיימות לפריסה ודחייה של תשלומים בכרטיס חיוב דחוי "רגיל", ניתן לגלגל באופן מובנה כמעט את כל סכום החיוב החודשי בכרטיס לחודש הבא, בתוספת ריבית), כרטיס לבתי עסק מוגדרים (למשל, כרטיס מועדון המאפשר להשתמש בו רק ברשתות החברות במועדון. הדוגמה הבולטת ביותר היא כרטיס "LifeStyle", לפני שהפך ל-"LifeStyle PLUS").

כַּרְטִיס חִיּוּב מיידי או כרטיס בנק (debit): בכרטיס חיוב מיידי, חשבון הבנק של הלקוח מחויב בכל תשלום באופן מיידי, כאשר התשלום מועבר לספק. הכרטיס הנפוץ ביותר מסוג זה בארץ הוא כרטיס ישראכרט (או מסטרקארד) דיירקט של תשלובת ישראכרט. כרטיסים נוספים כאלה הם כרטיסי ויזה אלקטרון של כא"ל המונפקים בעיקר תחת המותג "מפתח כסף" של בנק דיסקונט.

כרטיס נטען או כרטיס תשלום (Prepaid) (על פי האקדמיה ללשון העברית: כַּרְטִיס מְשֻׁלָּם (מֵרֹאשׁ)): כרטיס שיש לטעון אותו מראש בסכום המרבי לחיוב. כל תשלום מופחת מיתרתו של הלקוח, וכאשר היתרה מתאפסת יש לטעון אותו מחדש במידה ומדובר בכרטיס לטעינה רב פעמית, או לרכוש כרטיס חדש במקרה ומדובר בכרטיס לטעינה חד פעמית. היות שבכרטיס כזה הלקוח משלם למעשה מראש, הוא מהווה סוג של הלוואה של הלקוח למסלקה (או הפקדה). בישראל מונפקים כרטיסים כאלה במותגים "Cash Card" (של לאומי קארד), "ישראכרט Web" ומועדון חברתי נטען "רמי לוי" (של תשלובת ישראכרט) ו"ויזה נטען" (של Cal) בדואר ישראל. צורה דומה של כרטיסים היא כרטיסי מתנה נטענים. כמו כן, קיימים כרטיסים נטענים המאפשרים משיכת מזומן מכספומט או מבית עסק, בגובה היתרה בכרטיס.

כסף (אמצעי תשלום)

הגדרת הכסף בימינו היא 'משהו המתקבל בצורה רחבה כתשלום בעבור סחורות ושירותים ובהסדרת חובות'. הכסף בכלכלה הוא אמצעי-חליפין פיזי או רשומה ממוחשבת שתמורתה ניתן לקבל טובין או שירותים. מטרתו לפשט את פעולות הקניה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים. אמצעי התשלום המוסכם – הכסף, מפשט את עסקות החליפין היות שהוא מאפשר לבני האדם להימנע מלחשב מספר עצום של יחסי מחירים בין מוצרים שבהם הם נתקלים או להם נזקקים.

 

לאורך ההיסטוריה של הכסף היו עצמים מוחשיים שונים ששימשו ככסף. בתחילה היו אלה כלים בשימוש האדם כמו גרזנים וסכינים. לאחר מכן שימשו חפצי תרבות כמו קונכיות וחרוזים. במהפכה החקלאית לפני 10,000 שנה נוספו הגרעינים והתבואות. לאחר מכן עם הופעת המתכות (תחילה נחושת ולאחר מכן הכסף והזהב) הם שימשו כאמצעי תשלום. עד המאה השביעית לפנה"ס המשקל והנפח של אמצעי התשלום נקבעו על ידי השלטונות. במאה השביעית לפנה"ס קבעו השלטונות מטבעות עשויים ממתכות שונות. בעבר יחסו למטבעות הכסף ערך עצמי. החל מהמאה ה-11 לסה"נ מופיע לראשונה בסין כסף פיאט שהוא סוג של מערכת כספים שבה ערכו של הכסף קיים מתוקף חוק מדינה. הכסף לבש צורה של שטרות או מטבעות שערכן נמוך בהשוואה לערך הרשום עליהם. כיום מרבית הכסף בעולם הוא רישום דיגיטלי בלבד במוסדות המורשים לכך, ואין לו כל ייצוג פיזי, בנוסף אין לכסף ערך ממשי ושימוש כשלעצמו, אלא ערכו בא לו מכך שבתוך מערכת חברתית כלכלית יש הסכמה על ערכו ולגיטימציה לדרישה לקבלת מוצרים או שירותים מסוימים תמורתו.

 

השימוש בכסף מודרני נעשה באמצעות שטרי כסף ומטבעות שהן ההילך החוקי באותה מדינה, המחאות, תווי קניה, כרטיסי אשראי, כרטיסי חיוב או טכנולוגיות אחרות להעברה ממוחשבת של רשומות בין המשתתפים באינטראקציה הכלכלית, ההעברה תהיה נקובה בהילך חוקי של המדינה, או במטבע זר שהותר לכך על פי החוקים הנוהגים. בתהליך השינוי בכמות הכסף במשק משתתפים הבנק המרכזי, הבנקים המסחריים והציבור.

 

שוק הכסף הוא שוק היצע וביקוש בו הביקוש לכסף נובע ממידת ההעדפה של הציבור להחזיק בכסף וההיצע נקבע על ידי הבנק המרכזי. השוק מהווה חלק מהמערכת הכלכלית במשק, הוא משפיע ומושפע משוק הסחורות. הריבית היא "מחיר הכסף", אותו משלם הלווה

בראשית המאה ה-20 היה נהוג שימוש ב"מטבעות גבייה" (charge coins) ואמצעים דומים שאינם מטבעות רגילים-אמצעי תשלום אלו ניתנו ללקוחות שהיה להם חשבון בעסקים כגון מלונות. לאמצעי תשלום אלו היה מספר החשבון וסימון של בית העסק. אמצעי זה איפשר להעתיק בזריזות ובדיוק את מספר החשבון וכך תהליך התשלום, שנעשה בכתב יד והיה חשוף לטעויות, קוצר והפך ליותר אמין. עם זאת, שם הלקוח לא הופיע על אמצעי זה ולכן ניתן היה לגנוב אותו ולעשות בו שימוש לרעה. במהלך שנות השלושים, סוחרים עברו לאמצעי אחר ששמו Charga-plate שהיה נהוג עד לסוף שנות החמישים. ב-1934 אמריקן איירליינס ואיגוד התעבורה האווירית השיקו כרטיס לטיסות אוויריות, שהפך ב-1948 למקובל בכל חברות איגוד התעבורה האווירית הבינלאומי. ב-1950 חברת דיינרס קלאב יצרה את כרטיס החיוב הראשון ל"שימוש כללי" וב-1958 חברת אמריקן אקספרס יצרה רשת בינלאומית של כרטיסי חיוב שהפכה בהמשך לרשת כרטיסי אשראי.

 

עד 1958 היו פעילים כרטיסי חיוב שונים שהנפיקו סוחרים וכן היו ניסיונות שונים של בנקים בארצות הברית להשיק כרטיסים אך אלו כשלו משום שסוחרים לא מיהרו לאמץ כרטיס שהיה בשימוש של מעט לקוחות ולקוחות לא אימצו משום שהיו בשימוש של מעט סוחרים. בספטמבר 1958 בנק אוף אמריקה השיק את הכרטיס BankAmericard שהיה הכרטיס הראשון שאומץ בהצלחה. הכרטיס הושק בפרזנו שבקליפורניה, בה 45 אחוז מתושבי העיר היו לקוחות הבנק-הבנק שלח כרטיסים בו זמנית ל-60 אלף התושבים וכך הסוחרים השתכנעו לאמץ אותו. בנקים נוספים הוציאו ברישיון את אותו הכרטיס בארצות הברית ובהמשך מסביב לעולם וב-1976 כל בעלי הרישיון להנפקת הכרטיס התאחדו תחת המותג "ויזה". ב-1966 קבוצת בנקים התאחדו והשיקו את "Master Charge" (שקדם ל"Mastercard") כדי להתחרות ב-BankAmericard וב-1969 הצטרף אליהם הבנק סיטיבנק ואיחד את הכרטיס "Everything Card" שלו. ב-1966 הושק באנגליה כרטיס האשראי הראשון מחוץ לארצות הברית.

 

עד למחשוב התהליך, הרכש באמצעות כרטיס אשראי היה מסורבל ביותר-בכל רכש, הסוחר היה צריך להתקשר לבנק, משם התקשרו לחברת האשראי, שם העובד היה צריך לחפש את שם הלקוח ידנית ולבדוק את מאזן האשראי שלו. ב-1973 חברת ויזה מחשבה את התהליך וקיצרה את זמן העסקה משמעותית לפחות מדקה.

 

מאפייני כרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס אשראי יכול להיות מונפק פיזית, לרוב בצורת כרטיס פלסטיק עם פס מגנטי או שבב המכילים את נתוני הזיהוי, או להיות וירטואלי, כך שישמש כנתון הנמסר לצורך חיוב בעסקאות הנעשות באינטרנט או בשיחת טלפון.

 

גודל כרטיס אשראי, על פי תקן ISO/IEC 7810 ID-1 הוא 85.60 על 53.98 מילימטר ופינות מעוגלות ברדיוס 2.88 עד 3.48 מילימטר.

 

בישראל, במרבית כרטיסי האשראי הלקוח מחויב בכל התשלומים במועד חודשי קבוע לפי בחירתו, כלומר משמשים ככרטיס לחיוב דחוי (Deferred Charges). עבור האשראי, מיום ביצוע העסקה ליום החיוב החודשי הלקוח אינו מחויב בריבית. אשראי זה ממומן מהעמלה שמשלם הספק לחברת כרטיסי האשראי. אפשר לקבל אשראי נוסף באמצעות עסקאות דחויות שעליהן משלם הלקוח ריבית. עם זאת, חשוב להבדיל בין עסקת תשלומים שבה המוכר מעניק את האשראי, והיא אינה נושאת ריבית (למעט העמלה), לבין עסקת קרדיט שבה חברת האשראי מעניקה את האשראי ועל כן היא נושאת ריבית.

 

במדינות רבות בעולם, הסוג הנפוץ של כרטיסי האשראי הוא "כרטיס אשראי מתגלגל" (Revolving Credit Card). בכרטיס כזה הלקוח אינו מחויב אוטומטית בסכום המלא בתאריך חיוב קבוע, אלא יכול לבחור להיות מחויב או לשלם רק סכום מסוים ולדחות את יתר התשלום. תמורת האשראי הזה משלם הלקוח ריבית. כרטיס אשראי מתגלגל הוא למעשה מסלול אשראי גמיש חלופי למשיכת יתר בנקאית. כרטיסים כאלה משווקים בישראל בשנים האחרונות תחת המותגים "Multi" (של לאומי קארד), "More" (של ישראכרט) ו-"CalChoice" (בעבר "Active") (של Cal).

 

אופן השימוש בכרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה שהלקוח משלם על קנייה באמצעות כרטיס האשראי, חברת האשראי מעבירה את הכסף לספק הסחורה בהתאם לתנאי הסכם הסליקה בין השניים, ואילו הלקוח מחויב על פי רוב במועד דחוי.

 

בית העסק יזוכה באופן מיידי או תוך זמן קצר מהנהוג בדרך כלל כאשר העסקה חויבה בכרטיס חיוב מיידי שאינו כרטיס אשראי; כשמדובר בעסקה מחו"ל עליה, בתור ברירת-מחדל, לא ניתן אשראי שוטף בחינם; כשמדובר בעסקת אשראי נושאת ריבית מטעם חברת האשראי.

 

בנוסף, מציעות חברות האשראי תוכניות המאפשרות לבית העסק מועדי זיכוי גמישים ושירותי ניכיון למיניהם, המקדימים את מועד הזיכוי הסטנדרטי תמורת עלות נוספת. קיימות בשוק הישראלי גם חברות ייעודיות המתמחות בשירותים אלו.

 

רישום פרטי העסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת עריכת עסקה באמצעות כרטיס אשראי או כרטיס חיוב אחר, יש לרשום את הפרטים הבאים: זיהוי המוכר, שאותו יש לזכות; זיהוי הקונה, שאותו יש לחייב; סכום העסקה, ותאריך. בעסקאות פנים אל פנים הרישום נעשה באחת מהשיטות הבאות:

 

"גיהוץ"

הנחת כרטיס האשראי וטופס רישום העסקה במכשיר מיוחד, שמאפשר באמצעות לחיצה ("גיהוץ") העתקה של זיהוי המוכר (הכתוב באותיות בולטות במכשיר) וזיהוי הקונה (הכתוב באותיות בולטות בכרטיס האשראי) אל טופס העסקה. את פרטי העסקה יש להשלים בטופס בכתב יד. לטופס רישום העסקה שלושה עותקים: למוכר, לקונה, ולהעברה לחברת הסליקה לשם הקלדת פרטי העסקה.

"קריאה מגנטית"

בגבו של כרטיס האשראי נמצא פס מגנטי, המאפשר קריאה של פרטי הכרטיס (מספר הכרטיס, שם בעל הכרטיס וכו') באמצעות קורא מתאים ("שפתיים"), תוך הבטחת הזנה מהירה ואמינה יותר של פרטים אלה. זיהוי המוכר ותאריך ביצוע העסקה רשומים באופן אלקטרוני במכשיר עצמו, וכל שנותר להשלמת הרישום הוא הקלדת סכום העסקה (המגיע לעתים ישירות מקופה רושמת). כל הפרטים משודרים לחברת הסליקה בקו תקשורת, ומעובדים שם ללא צורך בהקלדה. בישראל נעשית התקשורת באמצעות שב"א.

"קריאה אלקטרונית"

בחלק ממדינות העולם מונפקים כרטיסי אשראי כרטיסים המכילים שבב אלקטרוני בנוסף לפס המגנטי ("כרטיסים חכמים"). תהליך הקריאה האלקטרונית דומה לתהליך הקריאה המגנטית, אבל הוא כולל שלב שבו הלקוח מתבקש להקיש מספר סודי על מנת להבטיח את זהותו, ולכן הוא נחשב בטוח יותר.

שיטות הקריאה המגנטית והאלקטרונית יעילות במידה ניכרת משיטת הגיהוץ, מספר הטעויות נמוך יותר, והספק יכול, ברוב המקרים, לבקש את אישור חברת כרטיסי האשראי לעסקה באופן אוטומטי. שיטת הגיהוץ משמשת עסקים קטנים, החוסכים בדרך זו את השקעה ברכישת הציוד הדרוש לקריאה מגנטית, וכן כגיבוי בעסקים המשתמשים בקריאה מגנטית, למקרה שבו הפס המגנטי מתגלה כבלתי קריא.

 

שימוש נוסף בשיטה הידנית נועד למקרים בהם המוכר איננו מעוניין להזרים את העסקה לחיוב באופן מיידי (למשל, בעת שימוש בכרטיס אשראי כפקדון או כאשר המוכר מעוניין לחייב את הלקוח רק לאחר אספקת הסחורה כאשר היא איננה מיידית)

 

אישור העסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הנהלים בחברת האשראי, במקרה של רכישה בסכום גבוה, ובכל מקרה של פעולה שלא במעמד הלקוח (כמו בטלפון, בדואר, באינטרנט, או במכונות ממכר אוטומטיות) נדרש אישור של חברת האשראי לעסקה, כדי לוודא שהכרטיס בתוקף ושגובה האשראי של הלקוח מאפשר עסקה כזו.

 

במערכות מודרניות אישור כזה נעשה באופן אוטומטי באמצעות תקשורת מחשבים. בחלק מבתי העסק הוא נעשה בפעולה בכל סכום, ובאחרים - רק בעסקאות מעל סכום מסוים, או כאשר סך העסקאות היומיות בבית העסק עולה על סכום מסוים. קיים גם פרמטר ביטחון נוסף, לפיו אחת למספר עיסקאות יידרש אישור לעסקה, גם אם סכום העסקה נמוך מ"תקרת ספק". פרמטר זה נקבע על ידי חברת האשראי ולא נמסר לבעל העסק, והא נועד למנוע אפשרות של פיצול עסקה בסכום גבוה למספר עיסקאות הנמוכות מ"תקרת ספק" על ידי בעל העסק.

 

במערכות ישנות, כאשר הקריאה נעשית באמצעות גיהוץ, בית העסק מבצע את האישור באמצעות שיחה טלפונית למוקד של חברת האשראי.

 

רישום ואישור עסקה בפעולות מקוונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר משתמשים בכרטיס אשראי כדי לשלם באמצעות האינטרנט, הלקוח מעביר את פרטי כרטיס האשראי לספק. כדי למנוע גניבת פרטי הכרטיס, רצוי שהתקשורת בשלב זה תהיה מאובטחת; האבטחה היא באחריות בעל האתר, ומשתמש האתר צריך לבדוק שהוא משלם באמצעות אתר מאובטח (או לחלופין להסתכן בתשלום באמצעות אתר לא מאובטח). בעל האתר מעביר את הנתונים לחברת כרטיסי האשראי באמצעות פרוטוקול תקשורת מאובטח שמסופק על ידי החברה, והיא מחזירה לו הודעה הכוללת אישור או דחייה של העסקה.

ניתן להשתמש בכרטיס האשראי גם באמצעות טלפון. הלקוח מספק את פרטי כרטיס האשראי ופרטים מזהים.

עסקאות באמצעות אינטרנט או טלפון נקראות עסקאות עם מסמך חסר, זאת משום שללקוח לא מופק העתק של מסמך העסקה הנושא את חתימתו. הסיכון בביצוע עסקה עם מסמך חסר, עשוי להיות גבוה יותר, בהיעדר אפשרות של הוכחת פרטי העסקה באמצעות מסמך חתום.

 

הנפקה וסליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין שירות הנפקת כרטיסי האשראי לבין שירות סליקת כרטיסי אשראי. בעת ביצוע עסקה בין לקוח לבית עסק הלקוח מקבל סחורה או שרות. חברת כרטיסי האשראי הנמצאת בהסדר סליקה עם בית העסק מעבירה לבית העסק את תמורת העסקה בניכוי "עמלת בית עסק". חברת כרטיסי האשראי שהנפיקה את הכרטיס ללקוח מעבירה את תמורת העסקה בניכוי עמלה צולבת לחברה הסולקת וגובה את תמורת העסקה מהלקוח. הרוווח של החברה הסולקת הוא מרווח הסליקה (כלומר, ההפרש בין עמלת הסליקה שהתקבלה מבית העסק לבין העמלה הצולבת ששולמה לחברה המנפיקה). תיתכן גם אפשרות שהחברה היא גם "סולקת" וגם "מנפיקה", וזאת אם הלקוח והעסק משתייכים לאותה חברת אשראי.

 

חברות האשראי יצרו במשותף את תקן PCI DSS, שנועד כדי להבטיח סליקת אשראי בטוחה בעסקים לצורך אבטחת מידע לארגונים העוסקים בפרטי כרטיסי אשראי. התקן מוגדר על ידי מועצת PCI, אשר הוקמה כדי להגביר את השליטה בנתוני אשראי ולהפחית את הסיכון להונאות כרטיס האשראי הנגרמות מחשיפה לא מבוקרת של נתונים.

 

יתרונות השימוש בכרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית יתרונות כרטיס האשראי משותפים לכרטיסי אשראי ולכרטיסי חיוב אחרים, כמו כרטיסי חיוב מיידי וכרטיסים נטענים. מבחינת הלקוח השימוש בכרטיס חיוב חוסך את הצורך לשאת מזומנים או המחאות, ולכן הוא בטוח יותר. היות שהלקוח מקבל דיווח על כל הקניות שהוא מבצע בכרטיס אשראי, השימוש בכרטיס אשראי יכול לסייע לו לעקוב אחרי הוצאותיו ולבטל חיובים במקרה של אי-קבלת מוצרים. גם בית העסק נהנה מביטחון רב יותר, כי הוא פטור מהסיכון של חוסר כיסוי הכרוך בהמחאות של אדם פרטי, ומהסיכון של שוד הכרוך בתשלום במזומנים. נחסך לו גם המאמץ הכרוך בגביית המחאות מלקוחות. כרטיסי חיוב מאפשרים גם רכישה באמצעות הטלפון והאינטרנט, תוך מתן פרטי כרטיס האשראי כאמצעי תשלום. צורות רכישה אלה אינן מתאפשרות ברכישה במזומנים או בהמחאה.

 

יתרון נוסף בשימוש בכרטיסי אשראי הוא באפשרות שהם מעניקים ללקוח לדחות את התשלומים, אם עד סוף החודש, ואם לזמן רב יותר. זאת באמצעות עסקאות תשלומים או באמצעות כרטיסי אשראי מתגלגל.

 

כרטיסי אשראי מסוימים מעניקים ללקוחותיהם הנחות ומתנות, כגון ביטוח נסיעות לחו"ל חינם או הנחות בכניסה למוסדות תרבות. בארצות הברית קיימים כרטיסי אשראי המכונים "Cash Back" המחזירים ללקוחות 1%-5% מסך הקניות הנעשות בהם. האפשרות הזו מוגבלת בישראל וקיימת בעיקר בכרטיס American Express Blue(בו ההחזר נע בין 0.25% לאחוז, לפי סכום ומאפייני ההוצאות החודשיות[2]), או בכרטיסי מועדון, עבור רשתות המועדון.

 

חסרונות, בעיות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטה על הוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונים רבים מעידים, שהשימוש בכרטיסי אשראי גורם לניתוק הפסיכולוגי שחווה הקונה בין הקנייה והוצאת הכסף בפועל. זאת בניגוד לשימוש במזומנים שנתפס באופן מוחשי יותר כ"הוצאת כסף". כתוצאה מכך, הלקוחות מוצאים את עצמם מופתעים בסוף החודש לנוכח סכום החיוב בכרטיס האשראי. לכן בתוכניות המחנכות לשיפור השליטה על התקציב הביתי, ממליצים לעתים קרובות לבטל את כרטיסי האשראי או להימנע משימוש בהם, לפחות לתקופת זמן מסוימת.

 

מרמה בכרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל אמצעי תשלום, גם כרטיסי אשראי חשופים למעשי מרמה. במקרה של הונאה בכרטיס אשראי, עיקר הנזק מוסב לחנות בה בוצעו הרכישות ולחברת האשראי, ואילו בעל הכרטיס נושא בנזק קטן יחסית (אם בכלל). במקרה של גניבת כרטיס אשראי, למשל, קובע חוק בישראל כי "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה על גניבה".

 

חברות האשראי מקדישות מאמצים מרובים לאיתור מהיר של מעשי מרמה, אך הן אינן מפרסמות נתונים על היקף הנזק הנגרם להן. חלק מאמצעי איתור הגניבה המוקדמים של חברות האשראי הוא בשיטות סטטיסטיות של כריית מידע, על ידי בחינת קנייה מוחשית מול צפי קנייה של אותו לקוח, לפי פרופיל התנהגות צרכנית שנבנה לו. לדוגמה, אם הלקוח רוכש כביכול מוצרי אלקטרוניקה בשווי עשרות אלפי שקלים במהלך כמה ימים, הוא עשוי להיתקל בהקפאה של הכרטיס או לקבל שיחה טלפונית ממוקד האבטחה של חברת האשראי, לברור האם הוא עושה שימוש מודע בכרטיסו, או שכרטיסו נגנב מאחזקתו.

 

בעבר, בראשית ימי האינטרנט, קישורם הלא מאובטח לאינטרנט של מאגרי נתונים המכילים פרטים של כרטיסי אשראי היווה גורם סיכון ניכר לגניבה רחבת היקף של פרטי הכרטיסים. בפרטים אלה נעשה שימוש בעת ביצוע רכישות מקוונות.

 

עמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווחי חברות האשראי מתחלקים לשניים:

 

עמלות שהיא גובה ממקבלי התשלום (המוכרים)

עמלות, דמי שימוש וריבית במקרה של שימוש באשראי הנגבים מבעלי הכרטיסים (הקונים)

מותגי כרטיסי אשראי בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס האשראי הראשון לשימוש כללי היה דיינרס קלאב, שהונפק לראשונה בארצות הברית ב-1950. בשנת 1958 נכנסו לשוק המתחרים הראשונים, אמריקן אקספרס, קרט בלנש ובנק אמריקארד (לימים ויזה). ב-1967 הונפקו לראשונה כרטיסי מאסטר-צ'ארג', ששמם שונה לאחר מכן למסטרקארד. מותגים אלה הפכו למותגים בינלאומיים באמצעות רכישה של חברות זרות וכן באמצעות הנפקת זיכיונות מקומיים. לדוגמה, מסטרקארד רכשה את אקסס קארד הבריטית ואת יורופיי האירופאית, שהנפיקה את כרטיסי יורוקארד. מותגים אלה הוחלפו במותג מאסטרקארד. בישראל, כל הכרטיסים משווקים באמצעות זיכיונות (ראו להלן).

 

לצד כרטיסים בעלי תפוצה עולמית אלה, ממשיכים להתקיים מותגים מקומיים חזקים במקומות שונים בעולם. לדוגמה, הכרטיס הרביעי בתפוצתו בארצות הברית הוא כרטיס דיסקבר (Discover), שאינו מונפק וכמעט שאינו מכובד מחוץ לה. מותג נוסף הוא JCBהיפני (Japan Card Bank).

 

שוק כרטיסי האשראי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.pngערך מורחב – כרטיסי אשראי בישראל

כרטיסי אשראי הוצעו לתושבי ישראל לראשונה בשנות השבעים על ידי חברת דיינרס קלאב ישראל, ברישיון מדיינרס קלאב העולמית. כיום בישראל ישנן שלוש חברות המנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי:

 

ישראכרט - בבעלות בנק הפועלים; הוקמה ב-1975. ישראכרט מעניקה שירותי תפעול גם לחברה האחות, פועלים אקספרס (בעבר פועלים אמריקן אקספרס), שמשווקת את המותג בארץ מאז 1995.

Cal(כרטיסי אשראי לישראל בע"מ) - בבעלות בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי; הוקמה ב-1978. כא"ל רכשה את דיינרס קלאב ישראל ב-1992, שהוקמה בשנות השישים על ידי בנק דיסקונט.

לאומי קארד - בבעלות בנק לאומי; הוקמה בשנת 2000 על בסיס התשתית של חברת "אלפא קארד", אשר הוקמה ב-1996 ופורקה בשנת 2000, בשל הפסדים כספיים. לאומי קארד החלה להנפיק כרטיסים ב-2001; אלפא קארד החלה להנפיק ולסלוק ב-1998.

אמצעים חדשים לסליקת אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד השימוש הגובר בכרטיס האשראי מפלסטיק, פותחו טכנולוגיות חדשות[3] המכונות לעתים "ארנק דיגיטלי" ומאפשרות סליקה באמצעות המכשיר הנייד ובאינטרנט, כדי לספק חוויית קניה מהירה יותר.

 

סליקה באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנות סליקה מקוונות מאפשרות לבעלי עסקים לבצע את הסליקה אל תוכנת האינטרנט שלהם, ללא צורך להחזיק ציוד יקר כגון קופה, ולשלם דמי אחזקה והתקנה נמוכים בהרבה מאשר באפשרויות מסורתיות.

 

סליקה בסמארטפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות אפליקציה מאובטחת ניתן להזין את כרטיס אשראי של הלקוח ולבצע חיוב גם ללא קו נייח. תוספים לאייפון ולמכשירים ניידים אחרים (טאבלטים וסמארטפונים) מאפשרים עבודה עם קורא כרטיסים מגנטי ואף מדפסות זעירות המאפשרות הדפסת שובר עסקה.

 

סליקה באמצעות QR CODE[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד ה-QRמהווה אבן דרך בסליקה בדרכים. סליקה של הברקוד המופיע על גבי מודעות מוביל את הגולש לעמוד תשלום, בו הוא יכול להזמין את המוצר. על אף הנוחות שהשיטה מציעה ברכישה של מוצרים, יש מספר חסרונות בשיטה. הבעיה העיקרית היא שלא קיימת אפליקציה אחת מרכזית לסליקה שאיתה עובדות כל החברות, וכי כמעט כל חברה שמנסה להציע סליקה באמצעותQR CODE עובדת מעט אחרת.

 

סליקה באפליקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש באפליקציה כדי לסלוק כרטיסי אשראי נעשה באמצעות שליחת קוד עסקה למכשיר הנייד והצגתו למוכר. האפליקציה המסחרית הראשונה בישראל, MyCheck, לתשלום בבתי קפה ומסעדות הושקה באוגוסט 2012.

 

פיי-פס - סליקה באמצעות מדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה ניסיונית לסליקה באמצעות מדבקה המונחת על מכשיר הסלולר. נראה שמדובר בשיטת ביניים, בין התשלום האמיתי בסלולר לבין כרטיס אשראי. השיטה שנכנסה לתקופת ניסיון במספר מקומות בישראל במהלך חודש יוני 2012. בהם סניפי ארקפה וארומה. המגבלה של השיטה היא הצורך של בית העסק לאמץ סורק מיוחד, ומצד שני קיימת בעיית אבטחת מידע מכך שאין צורך בסיסמה או זיהוי נוסף לצורך העסקה (טלפון גנוב יכול לשמש מיידית לצורך ביצוע רכישות).

 

טכנולוגיית NFCתקשורת טווח אפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי תיבות של Near Field Communications. מדובר בטכנולוגיה המשולבת בטלפונים סלולריים, אביזרים אלקטרוניים כמו אוזניות אלחוטיות ומכשירי סליקה. מאפשרת תקשורת בטווח קצר לצורכי תשלום או העברת מידע מאובטח בין מכשירים.

סימן א׳: הגדרות החוק

1.הגדרות [תיקון: תשנ״ח]

בחוק זה –

”כרטיסי אשראי" – לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר המיועדים לרכישת נכסים מאת ספק ללא תשלום מיידי של התמורה;

”כרטיס בנק" – לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר, המיועדים למשיכת כסף באמצעות מכשירי בנק ממוכנים או לרכישת נכסים בדרך של חיוב חשבונו של לקוח בתאגיד בנקאי וזיכוי אדם אחר על ידי שימוש בכרטיס במכשיר המיועד לכך במקום עסקו של הספק;

”כרטיס חיוב" – כרטיס אשראי, כרטיס בנק, כרטיס תשלום, או לוחית או חפצים אחרים המיועדים לרכישת נכסים, כפי שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת;

”כרטיס תשלום" – לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר, המיועדים לרכישת נכסים מאת הספק, שניתן לצבור בהם ערך כספי בדרך של טעינה חוזרת, למעט לוחית או חפץ כאמור הניתנים לטעינה בכסף מזומן בלבד כאשר לא ניתן באמצעותם לחייב את חשבון הלקוח;

”נכס" – מקרקעין, מיטלטלין, כסף, שירותים או זכויות;

”לקוח" – מי שכרטיס חיוב הונפק לשימושו;

”תאגיד בנקאי" – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981.

 

יתרונות השימוש בכרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית יתרונות כרטיס האשראי משותפים לכרטיסי אשראי ולכרטיסי חיוב אחרים, כמו כרטיסי חיוב מיידי וכרטיסים נטענים. מבחינת הלקוח השימוש בכרטיס חיוב חוסך את הצורך לשאת מזומנים או המחאות, ולכן הוא בטוח יותר. היות שהלקוח מקבל דיווח על כל הקניות שהוא מבצע בכרטיס אשראי, השימוש בכרטיס אשראי יכול לסייע לו לעקוב אחרי הוצאותיו ולבטל חיובים במקרה של אי-קבלת מוצרים. גם בית העסק נהנה מביטחון רב יותר, כי הוא פטור מהסיכון של חוסר כיסוי הכרוך בהמחאות של אדם פרטי, ומהסיכון של שוד הכרוך בתשלום במזומנים. נחסך לו גם המאמץ הכרוך בגביית המחאות מלקוחות. כרטיסי חיוב מאפשרים גם רכישה באמצעות הטלפון והאינטרנט, תוך מתן פרטי כרטיס האשראי כאמצעי תשלום. צורות רכישה אלה אינן מתאפשרות ברכישה במזומנים או בהמחאה.

 

יתרון נוסף בשימוש בכרטיסי אשראי הוא באפשרות שהם מעניקים ללקוח לדחות את התשלומים, אם עד סוף החודש, ואם לזמן רב יותר. זאת באמצעות עסקאות תשלומים או באמצעות כרטיסי אשראי מתגלגל.

 

כרטיסי אשראי מסוימים מעניקים ללקוחותיהם הנחות ומתנות, כגון ביטוח נסיעות לחו"ל חינם או הנחות בכניסה למוסדות תרבות. בארצות הברית קיימים כרטיסי אשראי המכונים "Cash Back" המחזירים ללקוחות 1%-5% מסך הקניות הנעשות בהם. האפשרות הזו מוגבלת בישראל וקיימת בעיקר בכרטיס American Express Blue (בו ההחזר נע בין 0.25% לאחוז, לפי סכום ומאפייני ההוצאות החודשיות[2]), או בכרטיסי מועדון, עבור רשתות המועדון.

 

חסרונות, בעיות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטה על הוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונים רבים מעידים, שהשימוש בכרטיסי אשראי גורם לניתוק הפסיכולוגי שחווה הקונה בין הקנייה והוצאת הכסף בפועל. זאת בניגוד לשימוש במזומנים שנתפס באופן מוחשי יותר כ"הוצאת כסף". כתוצאה מכך, הלקוחות מוצאים את עצמם מופתעים בסוף החודש לנוכח סכום החיוב בכרטיס האשראי. לכן בתוכניות המחנכות לשיפור השליטה על התקציב הביתי, ממליצים לעתים קרובות לבטל את כרטיסי האשראי או להימנע משימוש בהם, לפחות לתקופת זמן מסוימת.

 

מרמה בכרטיסי אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל אמצעי תשלום, גם כרטיסי אשראי חשופים למעשי מרמה. במקרה של הונאה בכרטיס אשראי, עיקר הנזק מוסב לחנות בה בוצעו הרכישות ולחברת האשראי, ואילו בעל הכרטיס נושא בנזק קטן יחסית (אם בכלל). במקרה של גניבת כרטיס אשראי, למשל, קובע חוק בישראל כי "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה על גניבה".

 

חברות האשראי מקדישות מאמצים מרובים לאיתור מהיר של מעשי מרמה, אך הן אינן מפרסמות נתונים על היקף הנזק הנגרם להן. חלק מאמצעי איתור הגניבה המוקדמים של חברות האשראי הוא בשיטות סטטיסטיות של כריית מידע, על ידי בחינת קנייה מוחשית מול צפי קנייה של אותו לקוח, לפי פרופיל התנהגות צרכנית שנבנה לו. לדוגמה, אם הלקוח רוכש כביכול מוצרי אלקטרוניקה בשווי עשרות אלפי שקלים במהלך כמה ימים, הוא עשוי להיתקל בהקפאה של הכרטיס או לקבל שיחה טלפונית ממוקד האבטחה של חברת האשראי, לברור האם הוא עושה שימוש מודע בכרטיסו, או שכרטיסו נגנב מאחזקתו.

 

בעבר, בראשית ימי האינטרנט, קישורם הלא מאובטח לאינטרנט של מאגרי נתונים המכילים פרטים של כרטיסי אשראי היווה גורם סיכון ניכר לגניבה רחבת היקף של פרטי הכרטיסים. בפרטים אלה נעשה שימוש בעת ביצוע רכישות מקוונות.

 

עמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווחי חברות האשראי מתחלקים לשניים:

 

עמלות שהיא גובה ממקבלי התשלום (המוכרים)

עמלות, דמי שימוש וריבית במקרה של שימוש באשראי הנגבים מבעלי הכרטיסים (הקונים)

שוק כרטיסי האשראי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.pngערך מורחב – כרטיסי אשראי בישראל

כרטיסי אשראי הוצעו לתושבי ישראל לראשונה בשנות השבעים על ידי חברת דיינרס קלאב ישראל, ברישיון מדיינרס קלאב העולמית. כיום בישראל ישנן שלוש חברות המנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי:

 

ישראכרט - בבעלות בנק הפועלים; הוקמה ב-1975. ישראכרט מעניקה שירותי תפעול גם לחברה האחות, פועלים אקספרס (בעבר פועלים אמריקן אקספרס), שמשווקת את המותג בארץ מאז 1995.

Cal(כרטיסי אשראי לישראל בע"מ) - בבעלות בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי; הוקמה ב-1978. כא"ל רכשה את דיינרס קלאב ישראל ב-1992, שהוקמה בשנות השישים על ידי בנק דיסקונט.

לאומי קארד - בבעלות בנק לאומי; הוקמה בשנת 2000 על בסיס התשתית של חברת "אלפא קארד", אשר הוקמה ב-1996 ופורקה בשנת 2000, בשל הפסדים כספיים. לאומי קארד החלה להנפיק כרטיסים ב-2001; אלפא קארד החלה להנפיק ולסלוק ב-1998.

אמצעים חדשים לסליקת אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד השימוש הגובר בכרטיס האשראי מפלסטיק, פותחו טכנולוגיות חדשות[3] המכונות לעתים "ארנק דיגיטלי" ומאפשרות סליקה באמצעות המכשיר הנייד ובאינטרנט, כדי לספק חוויית קניה מהירה יותר.

 

סליקה באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנות סליקה מקוונות מאפשרות לבעלי עסקים לבצע את הסליקה אל תוכנת האינטרנט שלהם, ללא צורך להחזיק ציוד יקר כגון קופה, ולשלם דמי אחזקה והתקנה נמוכים בהרבה מאשר באפשרויות מסורתיות.

 

סליקה בסמארטפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות אפליקציה מאובטחת ניתן להזין את כרטיס אשראי של הלקוח ולבצע חיוב גם ללא קו נייח. תוספים לאייפון ולמכשירים ניידים אחרים (טאבלטים וסמארטפונים) מאפשרים עבודה עם קורא כרטיסים מגנטי ואף מדפסות זעירות המאפשרות הדפסת שובר עסקה.

 

סליקה באמצעות QR CODE[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד ה-QRמהווה אבן דרך בסליקה בדרכים. סליקה של הברקוד המופיע על גבי מודעות מוביל את הגולש לעמוד תשלום, בו הוא יכול להזמין את המוצר. על אף הנוחות שהשיטה מציעה ברכישה של מוצרים, יש מספר חסרונות בשיטה. הבעיה העיקרית היא שלא קיימת אפליקציה אחת מרכזית לסליקה שאיתה עובדות כל החברות, וכי כמעט כל חברה שמנסה להציע סליקה באמצעותQR CODE עובדת מעט אחרת.

 

סליקה באפליקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש באפליקציה כדי לסלוק כרטיסי אשראי נעשה באמצעות שליחת קוד עסקה למכשיר הנייד והצגתו למוכר. האפליקציה המסחרית הראשונה בישראל, MyCheck, לתשלום בבתי קפה ומסעדות הושקה באוגוסט 2012.

 

פיי-פס - סליקה באמצעות מדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה ניסיונית לסליקה באמצעות מדבקה המונחת על מכשיר הסלולר. נראה שמדובר בשיטת ביניים, בין התשלום האמיתי בסלולר לבין כרטיס אשראי. השיטה שנכנסה לתקופת ניסיון במספר מקומות בישראל במהלך חודש יוני 2012. בהם סניפי ארקפה וארומה. המגבלה של השיטה היא הצורך של בית העסק לאמץ סורק מיוחד, ומצד שני קיימת בעיית אבטחת מידע מכך שאין צורך בסיסמה או זיהוי נוסף לצורך העסקה (טלפון גנוב יכול לשמש מיידית לצורך ביצוע רכישות).

 

טכנולוגיית NFCתקשורת טווח אפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי תיבות של Near Field Communications. מדובר בטכנולוגיה המשולבת בטלפונים סלולריים, אביזרים אלקטרוניים כמו אוזניות אלחוטיות ומכשירי סליקה. מאפשרת תקשורת בטווח קצר לצורכי תשלום או העברת מידע מאובטח בין מכשירים 
 

 

לקוחות